רש"ש על נדרים כ״ט

1 ר"ן ד"ה ה"נ דאמר לדמי. דקי"ל המתפיס תמימין לב"ה מידי מזבח ל"י. הוא בתמורה לג ב. וטפי ה"ל לאתויי הא דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף שם יא ב:

2 ר"ן ד"ה אא"ב חדא בקדושת הגוף. דל"ד אשה להקדש משום דאין אישות לחצאין. כצ"ל:

3 רא"ש ד"ה כל ל"י עולה. והה"נ אם אמר כו' דכיון שיש כו'. כצ"ל:

4 גמרא יתיב ר"א ורי"צ בר'. אולי צ"ל בר' יוסף כבגיטין יא ב:

5 ר"ן ד"ה אר"פ. ועוד שקדושת שלמים מיד שחלה כו' מצאה קדושת עולה כו'. ר"ל אף אם הקדים לומר שלמים כל ל"י כיון דבתכ"ד אמר לאחר ל"י עולה. הוה כאילו אמר ב' המאמרים ביחד הואיל דתכ"ד כדבור דמי:

6 בא"ד ולא תימא כו' קמ"ל כיון שבתכ"ד אמר מעכשיו שלמים כו'. דקדק לומר תכ"ד דלאחר כ"ד לא מהני דל"מ הדר ביה כדלקמן דאמירתו לגבוה כמסירה וכפי' הר"ן שם: